אביעד תעשיות בטון וטיט (1996) בע"מ נ' הברזל של באז בע"מ

החלטה

בפני בקשת המבקשת להעברת הדיון לבית המשפט השלום בעכו.

לטענת המבקשת כל החלופות הרלוונטיות בתקנות מצביעות על כך שסמכות השיפוט בתובענה מסורה לבית המשפט בעכו שכן כתובתה של המבקשת , מקום עסקה ומפעלה של המבקשת, מקום יצירת ההתחיבות, המקום שנועד והיה מכוון לקיום ההתחיבות, המקום שבו היה אמור הנכס להימסר למתנגדת ע"י הנפרעת, בגינו נמשכה ההמחאה נשוא ההתנגדות, מקום העברת ההחאה ומקום שלילת תוקפה הינם בכפר אבו- סנאן שבאיזור סמכותו של בית משפט השלום בעכו. זאת ועוד גם מקום מושבו של הבנק ממנו נמשכה ההמחאה הינו בעכו.

המשיבה מתנגדת לבקשה שכן לטענתה בנסיבות של תיק זה שבהם המשיבה הינה צד רחוק ביחסים המהותיים מול המבקשת אזי הכללים אשר יחולו על קביעת הסמכות המקומית יקבעו בהתאם לתנאי עסקת היסוד במסגרתה קיבלה המשיבה מאת הצד הקרוב לה ( חברת אגמנס, הנפרעת המקורית בהמחאה) (להלן: "צד ב'") את ההמחאה. מאחר ומקום מושבה של צד ב ' הינו ברחובות ושם אף נוצרה ההתחיבות בין המשיבה לצד ב' במסגרת עסקת היסוד בינהם אזי קנויה לבתי המשפט במחוז המרכז ובכלל זה לבית משפט זה סמכות שיפוט מקומית לשמיעת התובענה.

דיון והכרעה

הלכה היא כי "המבחן שעל פיו נקבעת הסמכות המקומית לדיון בהתנגדות לביצוע שטר איננו נקבע לפי כתובת מגוריו או עסקיו של מגיש ההתנגדות בלבד. אלא, לפי המקום שבו רשאי מבקש הביצוע להגיש תביעה בסדר דין מקוצר על פי השטר. ראה ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות מהדורה רביעית, עמ' 477)" וכן בש"א 1963/69 (פ"ת) הסתדרות לולים (1992) בע"מ נגד החברה המרכזית לשקילה בע"מ, דינים שלום כרך טו 996.

אין חולק על כך שעם הגשת ההתנגדות לביצוע שטר, הופכת בקשת הביצוע לכתב תביעה בסדר דין מקוצר. לפיכך, ברי כי על בקשת הביצוע לעמוד בתנאי חלופות הסמכות המקומית הקבועות בתקנה 3 לתקנות (ראה: 146/85 גמליאל נ' מנורה, פ"ד מא(3)746).

לתובע מכוחו של השטר, המשיבה בענייננו, הזכות לבחור את החלופה הנראית לה ביותר מבין חלופות הסמכות המקומית הקבועות בתקנה 3 לתקנות. זאת, כמובן, בשעה שנסיבות המקרה אכן תואמות את הוראת החלופה שנבחרה (ראה: ת"א(ת"א) 106353/01 קרנית נ' עזבון המנוח מוקדה, תק-של 2004(1)3537).

לאחר עיון בשטר, בבקשה, בתגובה ובהוראות החוק, סבורני כי הדין במקרה זה הוא עם המבקשת וכי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה.

בעיננו, ובהתייחס לנושא הסמכות המקומית, המשיבה אינה מכחישה את טענות המבקשת ביחס לנסיבות שבהן ניתנה ההמחאה מהמבקשת לצד ב', אך יחד עם זאת טוענת המשיבה כי כללי הסמכות המקומית נגזרים מעיסקת היסוד בינה לבין צד ב' ולא מהעיסקה בין המבקשת לצד ב'.

ראשית אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה כי כללי הסמכות בעניננו, נגזרים מעיסקת היסוד בין המשיבה לבין צד ב'. ככל והמשיבה היתה מגישה את בקשת הביצוע כנגד המבקשת וכנגד צד ב' אשר ע"פ הנטען על ידי המשיבה שוכן ברחובות, אזי ככל והיתה מוגשת התנגדות ע"י צד ב' ( במקביל להתנגדות המבקשת), היתה התובענה יכולה להתברר גם במסגרת בתי המשפט במחוז המרכז שכן די שיש סמכות שיפוט כנגד נתבעת אחת ע"מ לקשור את כלל הנתבעים. יחד עם זאת, משעה שהמשיבה בחרה שלא להגיש את תביעתה כנגד צד ב' אזי כללי הסמכות נגזרים ממערכת היחסים בין המבקשת לבין המשיבה ולא בין המשיבה לצד ב'.

שנית, בהתיחס למקום התשלום אזי כאשר לא מצוין בשטר שמשוך, מקום פירעונו, יש לפעול בהתאם לסע' 3(ד)(3) סייפא לפקודת השטרות אשר קובעת כי: " באין מקום פירעונו של השטר קיים במפורש יראו כמקום פירעונו את המקום שננקב בו כמקום עיסקו של הנמשך או כמקום מגוריו, במקרה דנן השטר, השיק הנמשך הוא בנק לאומי בכפר אבו סנאן ולכן המקום המיועד לקיום התחייבות התשלום הינו בכפר אבו סנאן.

מכל האמור לעיל, הנני מורה מכח הסמכות המסורה לי על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בעכו.

לא מצאתי מקום ליתן צו לענין הוצאות.

המזכירות תעביר את התיק להמשך טיפול בבית משפט השלום בעכו.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"א, 21 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.